בישראל משתמשים בהתפלת מי ים בתהליך אוסמוזה הפוכה על מנת להתגבר על משבר המים. המחקר בא לבחון פתרון לשני מפגעים סביבתיים שמשתחררים בתהליך - פחמן דו-חמצני ורכז ההתפלה, באמצעות הטמנתם יחד בתת אקוויפרים מלוחים עמוקים באקוויפר החוף. בתהליך ההתפלה של מי ים, מי ים נדחסים מצד אחד של ממברנה ומים שפירים מתקבלים מצדה השני. תהליך זה פולט פחמן דו חמצני ודורש הרבה אנרגיה שכרגע מגיעה תחנות כוח שפולטות פד"ח גם כן. בנוסף התהליך משאיר מי ים מרוכזים שנפלטים לים ופוגעים בסביבה המימית.

אקוויפר חופי הוא מאגר תת קרקעי של מים שנאגר מעל לשכבה של סלע שהמים לא מסוגלים לחלחל דרכה. האקוויפר החופי בישראל מחולק לתת אקוויפרים. בתת אקוויפרים אלו הסיכוי של פד"ח לדלוף יותר קטן. בנוסף, בשילוב הפד"ח ומי הרכז הרכז הרווי בפד"ח ישקע לקרקעית האקוויפר בשל צפיפותו ויקטין את סיכוי הפד"ח לדלוף.

כדי לבצע הדמיה של השילוב של הרכז, פד"ח ומי התהום באקוויפר, השתמשתי בתוכנת המידול התרמודינאמי phreeqc . על מנת לאמת את תוצאות המודל ולבצע השוואה, תוכנן ניסוי. בניסוי עורבבו בבקבוקים אטומים בתנאים אנאירוביים ריכוזים שונים של חול כורכרי מאיזור מישור החוף, פד"ח, מי תהום ומי רכז ממתקן התפלה. הבקבוקים נדגמו בזמן האטימה, כעבור כיום וכעבור כשישה ימים. תוצאות הניסוי מראות עלייה באלקליניות ובפחמן הא-אורגני המומס בתמיסה לעומת ריכוז הקלציט וה-pH שנשארו קבועים. התוצאות מלמדות על חימצון חומר אורגני אנאירובי בטווחי זמן הניסוי, עם אפשרות של המסה של הסלע באקוויפר ופגיעה בסביבה בהמשך.