מחקר זה עוסק בחינוך הבלתי-פורמלי שניתן לנערות ולנשים צעירות בגרמניה הנאצית, ובאופן שבו עיצב חינוך זה את תפיסת עולמן ואת מעורבותן במנגנוני הרייך בשנות המלחמה ובפרט בפתרון הסופי. הוא מבקש לבחון כיצד המסרים והתכנים החינוכיים שהועברו בארגוני הנשים והנערות הנאציים עיצבו את תפיסת עולמן של נשים גרמניות, וכיצד תפיסה זו באה לידי ביטוי במעורבותן ביישום תורת הגזע הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1945-1941.

לשם כך, נבחנו התמורות שעבר מעמד האישה טרם מלחמת העולם השנייה וכן במהלכה. בראשית דרכו של המשטר הנאצי עוצבה דמות האישה האידאלית כאם וכעקרת בית, המופקדת על הולדת ילדים ״טהורים גזעית״ וחינוכם, תוך שלילת קריירה אקדמית או מקצועית שנתפסו כזרות ל״טבע האישה״. אידאל זה הוטמע באמצעות מערך תעמולה וחינוך מקיף, שפעל מגיל צעיר והכשיר דורות של נשים לראות בוויתור על חירות אישית ובהקרבה עצמית שליחות לאומית. עם זאת, עם ההתקרבות למלחמה וביתר שאת עם פריצתה, הצורך הגובר בידיים עובדות הביא את המשטר לטפח במידת מה אקטיביזם נשי ולאפשר בפועל השתלבות של נשים בתחומים שנתפסו כחדשניים ו״גבריים״, ובהם רפואה, שימוש בטכנולוגיה ועבודה במנגנונים ציבוריים וביטחוניים. שילוב זה לא ביטא סטייה מהאידיאולוגיה, אלא את התאמתה לצרכים המשתנים של המשטר.

בכך אחת ממסקנותיו המרכזיות של המחקר היא כי האידיאולוגיה המגדרית של המשטר הנאצי לא פעלה כמערכת ערכים שמרנית וקבועה, אלא כמודל גמיש ואינסטרומנטלי, שבמסגרתו הורחבו גבולות ה״נורמה״ וה״מקובל״ בכל פעם שנדרש לרתום את האוכלוסייה הנשית לצורכי הרייך. במובן זה, נשיות נאצית לא עמדה בניגוד לאלימות או לפעולה פוליטית, אלא עוצבה כך שתוכל להכיל, להצדיק ולנרמל אותן כחלק מהגשמת חזון הקהילה הלאומית והמדיניות הגזעית.