מחקרים רבים הוקדשו להשלכות הקשות של מלחמות ולמחירן הכבד. מחקר זה עוסק בשאלה באיזה אופן התרבות מהדהדת את עקבות המלחמה. שינויים היסטוריים מתרחשים על פי רוב לאורך זמן, וקשה להצביע על תאריך ספציפי שבו התרחש השינוי, אולם מלחמות הם נקודת שבר ברצף הזמן ומאפשרות נקודת מוצא לבחינתם של שינויים ותהליכים תרבותיים.

מחקר זה מתמקד ביחסים בין מלחמה לאופנה. יתרונה של אופנה ככלי לבחינת היסטוריה ותרבות הוא כפול. ראשית, אופנה נעה בין האישי לכללי: בין שאלות יומיומיות-אנושיות של מה אלבש היום, לבין מערכות גלובליות של תעשייה וכלכלה. בשל כך מחקר היסטורי של האופנה מסוגל לחלץ הן תובנות פרטניות על זהות וערכים והן תובנות כלליות-לאומיות על מדיניות. המעלה השנייה של מחקר אופנה נובעת ממעמדה הכביכול אזוטרי. אופנה נוכחת ברמה ציבורית רחבה אולם ברוב המקרים ההשתתפות בתרבות האופנה אינה מודעת לעצמה. בכך היא מהווה מקור מידע ישיר ולא מתווך על הפרט והחברה.

מחקר זה מתמקד במקרה בוחן מקומי: אופנה ישראלית בין מלחמת ששת הימים (1967) למלחמת יום כיפור (1973). מלחמת ששת הימים הייתה אומנם הקצרה במלחמות ישראל, אולם השלכותיה על שטחי המדינה, הכלכלה, ועל החברה הישראלית בכללה, דרמטיות ומהדהדות עד היום. מלחמת יום כיפור מהווה נקודת מפנה נוספת ובשל כך תוחמת את מסגרת הזמן אותו בחנתי. בין שתי המלחמות האופנה הישראלית זכתה להצלחה חסרת תקדים שהתבטאה במאות חברות יצרניות והפיכתו של תחום האופנה למספר שתים בכלכלת הייצוא הישראלית. בעבודה אני מצביעה על הקשר הישיר בין תור-הזהב של האופנה הישראלית והתגבשות זהות עיצוב ישראלי לבין מלחמת ששת הימים.

הפרק הראשון מניח תשתית תיאורטית וסוקר את ספרות המחקר הקיימת בנושא אופנה ומלחמה ואופנה בישראל. הפרק השני בוחן את ההיבטים הכלכליים של תעשיית האופנה בתקופה הנדונה תוך התמקדות במדיניות הממשלתית לעידוד היצוא ובפעילות מכון היצוא לקידום האופנה הישראלית בעולם. נסקרות יוזמות כמו הקמת מפעלי טקסטיל בעיירות פיתוח, ארגון שבועות אופנה, והוצאה לאור של כתב עת בינלאומי לאופנה ישראלית. הפרק השלישי מנתח את השינויים שחלו במעמדם של מעצבי האופנה בישראל בעקבות המלחמה. הפרק מתאר את עלייתו של מקצוע מעצב האופנה בישראל, את פתיחתן של תוכניות הכשרה אקדמיות בתחום, ואת הצמיחה במספר המעצבים הישראלים שזכו להכרה בינלאומית. הפרק הרביעי מתמקד בניתוח ארבעה פריטי לבוש מייצגים מהתקופה. הפרק בוחן כיצד פריטים אלה משקפים את השינויים בזהות הישראלית לאחר המלחמה. הניתוח מתייחס לאופן שבו אלמנטים מסורתיים פלסטיניים ויהודיים שולבו בעיצוב מודרני, ולמתח שבין מקומיות לגלובליות באופנה הישראלית.

המתודולוגיה של העבודה כללה, בין היתר, ראיונות עומק עם שתים מהמעצבות הבולטות בתקופה: תמרה יובל-ג'ונס ואיילה רז; בחינת כתבות וראיונות במאגר העיתונות ההיסטורית; וניתוח חומרי-חזותי של פרטי אופנה. לאורך המחקר התבהר לי תפקידה של האופנה כמשקפת תהליכים חברתיים ותרבותיים רחבים יותר, ואת חשיבותה ככלי להבנת ההיסטוריה החברתית של ישראל בתקופה מכוננת זו. העבודה מציגה תמונה מורכבת של האופן שבו אירוע היסטורי משמעותי כמו מלחמת ששת הימים השפיע על תחום תרבותי כמו אופנה. היא מדגימה את הקשרים ההדוקים בין תהליכים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים, ואת האופן שבו אלה באים לידי ביטוי בתחום היומיומי של הלבוש.