עבודה זו מבקשת לבחון אילו צעדים פוליטיים קידמו יותר את ערכי החירות, השוויון והאחווה: מהפכה או רפורמה. מקרי הבוחן שנבחרו לצורך ההשוואה הם המהפכה הצרפתית והרפורמה של 1832 בבריטניה. במהלך המהפכה הצרפתית, שהתרחשה בין 1789 ל ,1799- צרפת הפכה ממונרכיה אבסולוטית למונרכיה חוקתית ומאוחר יותר לרפובליקה. הרפורמה של 1832 שינתה את שיטת הבחירות לבית הנבחרים בבריטניה בתחילת המאה ה ,19- הרחיבה את זכות ההצבעה למעמד הביניים והתאימה את המערכת הפוליטית לשינויים שיצרה המהפכה התעשייתית. עבודה זו בוצעה במתודולוגיה העיונית-פרשנית. מבנה העבודה מורכב מפרק ראשון בו מופיעה סקירה של הופעת ערכי החירות, השוויון והאחווה בתיאוריה הפוליטית; פרק שני בו מופיעה סקירה היסטורית של מקרי הבוחן, הרקע להם והשלכותיהם; ופרק שלישי בו מתקיים הניתוח של המידה בה מומשו הערכים בהשלכות האירועים. לצורך הניתוח, מחולקים הערכים לתשע קטגוריות, שלוש קטגוריות עבור כל ערך. הקטגוריות אינן מתבססות על מודל ניתוח קיים, אלא נבחרו על ידי בהישען על פרקי הסקירה על מנת להפוך את הדיון לבהיר, מובן ועקבי יותר. בתחילת המחקר שיערתי כי הרפורמה קידמה יותר את ערכי החירות, השוויון והאחווה בהשוואה למהפכה הצרפתית, בכך שהיוותה שינוי מוגבל אך יציב יותר, שהוביל בהמשך להתרחבות זכויות האזרחים ולא לצמצומן. מצאתי כי המהפכה הצרפתית קידמה את ערך השוויון יותר מהרפורמה של .1832 הדגש הרב על רפורמות כלכליות וחברתיות שאפיין את המהפכה תרם באופן ניכר לקידום שוויון ההזדמנויות של השכבות החלשות בחברה. בהשוואה למהפכה, הרפורמה הייתה שינוי מוגבל יותר; היא הדירה מזכות ההצבעה את מעמד הפועלים ואת כלל הנשים, ועל כן קידמה פחות שוויון בהשלכותיה המיידיות. לצד זאת, האופן בו המהפכה קידמה את ערך השוויון, שאופיין ברמיסה כוחנית ואלימה של מתנגדי השלטון, גרם לכך שהמהפכה קידמה פחות חירות מאשר הרפורמה של .1832 השינוי המוגבל יותר במסגרת הרפורמה יצר תרבות פוליטית סובלנית כלפי מגוון עמדות ותפיסות עולם, ובשנים אחרי 1832 ניתן היה להביע התנגדות לשלטון בבריטניה באופן חוקי. מעבר לכך, תפיסת השוויון הרחבה יותר שקודמה במסגרת המהפכה גרמה לכך שהיא קידמה פחות אחווה מאשר הרפורמה של .1832 מחד, המהפכה תרמה לגיבוש זהות לאומית חדשה שמציבה את העם ולא את המלך במרכז. אך מנגד, המהפכה רמסה מוקדי זהות מסורתיים כגון הפרובינציה, הכפר וההשתייכות הדתית, והדירה מהזהות הלאומית החדשה את חברי האצולה ואת מתנגדי השלטון. זאת, לעומת הרפורמה של 1832 אשר ביטאה תפיסה משלבת של אחווה, על פיה ניתן להזדהות גם עם הקבוצה אליה אדם שייך וגם עם הלאום בכללותו. ניתן לזהות זאת בתנועה הצ'ארטיסטית שקמה אחריה ושאפה ליצור שינוי פוליטי שיקדם את צרכי מעמד הפועלים. התנועה הצ'ארטיסטית הביע ה מחאה באופן חוקי ולא אלים, ובכך הביעה אמון באליטות השלטוניות ובקשב שלהן כלפי הציבור הרחב. לטענתי, אמון זה הוא ביטוי של רגש האחווה ששרר בבריטניה לאחר הרפורמה. ואכן, מרבית דרישות התנועה הצ'ארטיסטית נענו ברבות השנים.