המוח שלנו נדרש לעבד כמויות אדירות של מידע שמגיע מהחושים שלנו, לא ברור לנו איך הוא מצליח להתמודד עם הכמות הזו בצורה יעילה ומהירה ככל האפשר. לכן מדענים משערים שהמוח משתמש בציפיות על מנת להקל על עצמו בעיבוד המידע ולהפחית את הפעילות החשמלית. תאוריה זו נקראת Predictive coding. ממחקרים קודמים גילו שהציפיות שהמוח מייצר גורמות לשינוי בעוצמת גלי האלפא (לפעמים לירידה בעוצמה ולפעמים לעלייה). המחקרים הללו חקרו על ציפייה אחת וספציפית, אך אנחנו רצינו לבדוק משהו שיותר דומה לחיים שלנו, מה יהיה השינוי בעוצמת האלפא אם הציפייה תהיה רחבה יותר, כלומר שיהיו כמה אפשרויות. על מנת למדוד את שינויים אלו השתמשנו בשיטת ה- EEG , אשר מודדת את הפעילות החשמלית במוח וממנה גם יכולנו לבדוק מהי עוצמת גלי האלפא. במהלך ה- EEG הרצנו ניסוי שיצר את שני מצבים השונים שרצינו, אחד עם ציפייה אחת וספציפית והשני עם ציפייה רחבה בעלת שלוש אפשרויות. בתחילת הניסוי לימדנו את הנבדקים שכל פעם הם יראו צבע על המסך (קלט ויזואלי) ואז ישמעו צליל (קלט אודיטורי). הם למדו שיש ארבעה צבעים, לשלושה מהם היה צליל אחד ששייך להם ולאחד היה שלושה צלילים שונים שהיו שייכים לו וכך יצרנו את המצבים השונים שרצינו. על פי הממצאים שלנו, רק באלקטרודות האחוריות שמודדות את החלקים האחוריים במוח (הקשורים בדרך כלל לתגובות ויזואליות) היה שינוי בעקבות ספציפיות הציפייה. כאשר יש ציפייה ספציפית יש ירידה גדולה יותר בעוצמת האלפא לעומת הירידה כשיש ציפייה רחבה. מסקנתנו היא שאכן יש שינוי בעוצמת גלי האלפא בין שני המצבים השונים, אך נראה שיש יותר מאזור אחד שמעורב ביצירת הציפיות ולא כל התהליכים והאזורים במוח מושפעים מספציפיות הציפייה, זאת משום שבחלקים האמצעיים במוח הקשורים בדרך כלל לקלטים השמיעתיים מצאנו שיש הבדל בין מצב של חוסר ציפייה לציפייה אך לא מצאנו הבדל בעיבוד המוחי כאשר ספציפיות הציפייה שונה.