הציונות הדתית היא קבוצה המזוהה בחברה הישראלית כקבוצה ימנית עד ימנית מאוד, ובצדק. רוב חבריה הם אכן ימניים עד ימניים קיצוניים. עם זאת, קיים מיעוט קטן של שמאל דתי בישראל. מחקר זה עוסק במיעוט הנ"ל, ובפרט בשאלת המחקר " באיזה אופן יהודים דתיים בעלי תפיסות שמאל מדיני מסבירים ומגדירים את הקשר בין תפיסתם הדתית לתפיסתם הפוליטית?". שאלת המחקר נבדקה בעזרת מתודולוגיה איכותנית של ראיונות, מהם עלו התמות המרכזיות שנבחנו במחקר: התמה הראשונה הייתה תהליך ההתבגרות והתגבשות הדעות של המרואיינים. בתמה זו נמצא שהמרואיינים לא תפסו את דעותיהם כמרד מסוים נגד הבית בו גדלו או הממסד בו התחנכו. נמצא שלהשכלה של המרואיינים ולבתים בהם גדלו הייתה השפעה רבה על הדעות והזהות שלהם. התמה השנייה הייתה זהות דתית, בה הועמקה ההבנה של כיצד המרואיינים תופסים את היהדות ואת עצמם כיהודים. התמה השלישית הייתה דעות פוליטיות, בה דוינו דעותיהם הפוליטיות של המרואיינים והדרכים בהם הם מציגים אותן. התמה הרביעית הייתה הקשר בין הזהות הדתית לעמדות הפוליטיות. עלה מתמה זו שהקשר בין הדת לפוליטיקה הוא סיבתי, כלומר המרואיינים טוענים שהם שמאלניים בגלל שהם דתיים. היהדות משמשת עבור המרואיינים מקור השראה להתנהלות מוסרית. התמה החמישית הייתה יחס לציונות הדתית ולשמאל הדתי. הושמעה ע"י המרואיינים ביקורת כלפי הציונות הדתית ונמצא שהמרואיינים מייחסים חשיבות רבה לשמאל הדתי (למרות קוטנו). בשל היותו מיעוט זעיר, השמאל הדתי בישראל כמעט ונעלם מהספרות המקצועית. כאן טמונה החשיבות המחקרית של מחקר זה: עיסוק בקבוצה שכמעט ולא נחקרה קודם לכן. מטרת המחקר היא ליצור דיון תיאורטי פורה ומעניין, בעזרת הראיונות והתבססות על הוגים קודמים מהשדה. דיון זה הוא בעל חשיבות מכיוון שהוא לא נעשה קודם, אך גם בעל חשיבות עצמאית מפני שהוא מחדש בתחום ומציג טענות חדשות לספרות.