לכל מי שחי במדינת ישראל כנראה יצא לעסוק לא מעט בסכסוך הישראלי-פלסטיני. עבודה זו חקרה את מציאות הסכסוך דרך בחינה של האינטראקציות החברתיות בבית החולים סורוקה – מרחב מעניין בשל היותו מרחב רפואי, אזרחי, ציבורי ומשותף ליהודים וערבים כאחד. המחקר מנסה לענות על השאלה הבאה: כיצד משפיעה אינטראקציה יומיומית בין יהודים וערבים במקום עבודה משותף, כגון בית החולים סורוקה, על תפיסותיהם לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיניהמחקר מתמקד בהשפעות האינטראקציה על תפיסות האחר של העובדים (ברמה האינדיבידואלית והקבוצתית), תפיסות עתיד הסכסוך של העובדים וכן מנסה להבין באיזה אופן ניתן להסביר את השפעת אינטראקציית המפגש היומיומי במקום עבודה משותף כמנגנון השפעה שמוביל לשינוי תפיסתי.

המחקר משתלב בספרות העוסקת ביישוב סכסוכים ובפרט בסכסוכים בלתי נשלטים, בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובתפיסות פסיכולוגיות של קבוצות בסכסוך. כמו כן, המחקר מתבסס גם על ספרות העוסקת באינטראקציות בין קבוצות בסכסוך, מרחבים בסכסוך ותפיסות עתיד. מחקר זה נעשה בשיטה האיכותנית פרשנית, ובעזרת ראיונות עומק חצי מובנים עם עובדים יהודים וערבים בסורוקה, רובם הורים. יש לציין שהמחקר מתייחס למציאות הסכסוך שהייתה קיימת לפני ה 7.10.2023 וכן כל הראיונות נעשו לפני מלחמת חרבות ברזל. ניתוח הממצאים נעשה בעזרת חלוקה לתמות

מממצאי המחקר עולה כי ישנן כמה השפעות מרכזיות של האינטראקציות בין עובדים יהודים וערבים בבית החולים סורוקה על תפיסותיהם לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ראשית, המרחב האזרחי הרפואי מאפשר אינטראקציות חיוביות בין העובדים שמשפרות לטובה את היחס ל"אחר" בין יהודים לערבים, ואת התפיסה לגביו. זאת מכיוון שהאינטראקציות יוצרות הכרות עם האחר שמשנה סטיגמות ודעות קדומות, משנות את תפיסת האחר ואת יחס אליו בעזרת ידע אישי לגביו, ומעודדות מציאת מכנה משותף או דמיון איתו או הערכת השוני והגיוון כדבר חיובי. האינטראקציות אפשרו נקודות מפגש של קווי דמיון ושונות לא רק סביב זהות לאומית אלא גם סביב זהות מגדרית, דתית ותרבותית, באופנים שתרמו לרוב לחיוב ליחסים בין הקבוצות. שנית, מרחב זה באופן ספציפי מאפשר אינטראקציות אלה בגלל היותו מרחב מרוכז מטרה מקצועית רפואית, ובגלל היותו מרחב שמאפשר שוויון בין העובדים, דורש עבודה מקצועית משותפת ומכבדת ומשאיר את עצמו כמרחב ששומר על מידה מסוימת של נפרדות מהפוליטיקה ומהסכסוך. עם זאת, העובדים הכירו במקרים של

מתחים וקשיים בעבודה בגלל הסכסוך אך סוג המרחב אותו תיארתי ומחויבותם הרפואית המשותפת גברו על כך. בנוסף, מרחב זה מזמן גם אינטראקציות חברתיות לא פורמליות ובפרט קשרי אמון והדדיות מתמשכים בין העובדים. במקרים אלו, היה שינוי דרמטי מתפיסות שליליות כלפי האחר לתפיסות חיוביות ויחסי קרבה ואמון.

מבחינת תפיסות עתיד לגבי הסכסוך הבלתי נשלט ניכר כי העובדים מתקשים לדמיין עתיד ברמה הלאומית או סוף לסכסוך. למרות זאת, הייתה השפעה של האינטראקציות והמרחב על תפיסות העתיד של העובדים במובן של אופטימיות לעומת פסימיות כלפי העתיד. היהודים הושפעו מהמפגש במרחב ונעשו אופטימיים יותר כלפי עתיד הסכסוך והאפשרות ליישוב הסכסוך בעתיד, ואילו הערבים הושפעו מהמפגש בדרכים אחרות שקשורות בעיקר בתפיסות האחר אך נותרו פסימיים יחסית כלפי סיום הסכסוך כפי שהיו לפני המפגש. השפעה מרכזית נוספת על תפיסות העתיד של העובדים הייתה שרוב המרואיינים האמינו בעקבות האינטראקציה במרחב שהפתרון לסכסוך אם וכאשר יגיע, יבוא מלמטה, מהאזרחים הרגילים שחיים במציאות הסכסוך