כתבתי את עבודתי על שתי תופעות מרתקות. הראשונה, תנועה שסחפה איתה את כל העולם היהודי והשנייה, רב אחד שהצליח להיזכר למרות שנועד להישכח.

השבתאות הינה תנועה משיחית שהחלה במאה ה-17 ובימנו יכולה להישמע לא מציאותית ומפתיעה. יהודי בשם שבתאי צבי קם וטען, כפי שעשו יהודים לפניו, שהוא המשיח של עמו. רק שהפעם, העולם היהודי האמין לו ומי שלא, היה נתון תחת ביקורת חריפה. הביקורת הזו מנעה מרבנים רבים לומר את דעתם האמיתית על השבתאות, אך היה רב אחד שניחן בעוז וחוצפה בשביל לומר את דעתו בכל זאת – ר' יעקב ששפורטש. ששפורטש הוגלה מאוראן לאמסטרדם בשנות הארבעים שלו ושם חיי כרב גולה חסר עבודה שסביר להניח שהיה נשכח לחלוטין אלמלא עובדה אחת – הוא לא האמין בשבתאי צבי, ואופיו הגאוותן והעקשן מנע ממנו מלשמור דעה זו לעצמו. ששפורטש התכתב עם תומכי שבתאות רבים, דן איתם, אסף מידע רב על השבתאות והיה אחד הקולות החזקים בפולמוס השבתאי. את ההתכתבויות הללו ואת דעותיו האישיות אסף לספר שלו קראציצת נובל צביספר זה מלא בטיעונים אנטי שבתאיים אשר כתובים בעברית ממולחת וחדה ומהווה בסיס חשוב לחקר השבתאות המודרני.

בעבודתי ביקשתי להבין לעומק את מטרותיו של ששפורטש בספרו ואת השפעותיו על תפיסת השבתאות של הבאים אחריו. הפרק הראשון התמקד בהבנת שיטת הטיעון של ששפורטש נגד השבתאות ואת הסיבות לבחירה בשיטה זו. ששפורטש משתמש במוטיב הלכתי-מסורתי חזק. הרי, מרבית טיעוניו הם טיעונים הלכתיים המבוססים על המקורות, ומטרתם להציג את השבתאות כתנועה השוברת את המסורת ואשר באה לשנות את היהדות לחלוטין. מעבר לשיטת טיעונים, מוטיב זה היה הדרך בה ששפורטש יכל לזכות בכבוד ולהחשב כחכם ובעל סמכות על ידי קוראים עתידיים של ספרו. ששפורטש הראה כיצד הרבנות בתקופתו איבדה את הערכים שהיו אמורים להגדיר אותה – ערכי ההלכה והמסורת – ולכן כאשר הדגיש את היותו איש הלכה ומסורת יכל למקם את עצמו כחכם היהודי האמיתי של התקופה ולהזכר באותו כבוד שלא קיבל בתקופתו.

בפרק השני בחנתי את האמינות של טיעוניו של ששפורטש בספרו. חיפשתי סתירות בין הצורה בה הציג ששפורטש את השבתאות לבין ההתנהלות שלה הידועה לנו ממחקר מודרני והשתמשתי במחקרים קודמים להסיק האם אכן תמיד התנגד ששפורטש לשבתאות כפי שטען. גיליתי שששפורטש השתמש בטכניקות רבות לעיוות האמת בשביל ליצור תמונה המראה את השבתאות ואת מובילי השבתאות כמי שמפרים הלכה ומסורת יותר ממה שהיו בפועל.

בפרק השלישי בחנתי האם הצליח ששפורטש לבסס ולשכנע בטיעוניו קוראים עתידיים של ספרו. עשיתי זאת על ידי בחירת שתי דמויות שונות מאוד זו מזו, רבי יעקב עמדין וחוקר הקבלה גרשם שלום. רבי יעקב עמדין, שתפיסת עולמו היתה קרובה לזו של ששפורטש,כיבד והעריך את ששפורטש בתור חכם ואיש מסורת וקיבל את עמדתו ביחס לתנועה השבתאית. לעומת זאת גרשם שלום הסכים עם טיעוניו של ששפורטש אך לא עם הטענה שנבעה מתוכם. למרות שראה את ששפורטש כאיש הלכה ומסורת, ולמרות ששוכנע כי התנועה השבתאית מפרה הלכה בבסיסה, לא חשב שזוהי תנועה שלילית. הצלחתו של ששפורטש היתה רק עם אנשים שכבר הסכימו כללית עם רעיונותיו, אולם אחרים (כמו גרשם שלום) לקחו את טענות הבסיס שלו ויצרו מהן מסקנות מחודשות ושונות ממטרתו הראשונית.