השכיחות הגבוהה של נגיפי ההרפס אשר כ- 90% מאוכלוסיית העולם נשאים של סוג אחד מהם או יותר, מחזקת את הצורך במחקר תמידי ובפיתוח פתרונות רפואיים חדשים עבור משפחת נגיפים זו. מאחר והנגיף הנפוץ ביותר במשפחה הוא -1HSV שכ70%- מאוכלוסיית העולם נשאים שלו, ניתן ללמוד על חשיבות ומשמעות המחקר הנוכחי שנערך. חלבוני פלאקין אחראיים על תהליכים תאיים רבים, כגון נדידת תאים, ארגון מיקרוטובולים ושיבוש מעבר אותות בתוך התא. נגיפים מסוימים מנצלים חלבוני פלאקין כדי להקל על כניסתם לתא המודבק וכדי לנוע על גבי שלד התא. על כן, הבנת הקשר בינם לבין הדבקה נגיפית עשויה לסלול דרך לטיפולים חדשים בתחום. מחקרים בתחום מחזקים את ההשערה לפיה לחלבוני הפלאקין 1MACF ו1-BPAG עשוי להיות חלק משמעותי בהפצת -1HSV. למשל, הוכח שהשתקה זמנית של החלבון 1BPAG גורמת לעיכוב בהדבקת הנגיף. בנוסף, נמצא שחלבון טגומנט מסוים נוטה ליצור עם 1BPAG אינטראקציה שמקדמת את היציאה של קפסידים של נגיפיים מהתא באמצעות מיקרוטובולים. בדומה לזאת, ידוע גם כי 1MACF מחבר בין סיבי אקטין ומיקרוטובולים, ונוטל תפקיד בתהליכי תעבורה תוך- תאית ובארגון שלד התא. לכן, במחקר זה, עיכבנו את שני החלבונים הללו על ידי טיפול תאים ב"איברוטיניב" וב -"טקרלימוס" המהווים ליגנדים עבורם, ובחנו את השפעת התהליך על עיכוב ההדבקה בנגיפי -1HSV. במהלך המחקר, נבדקה לראשונה השפעת התרופות איברוטיניב וטקרלימוס על הדבקה ב-1-HSV. תרופות אלה משפיעות על מערכת התובלה התאית, ומאושרת כיום להתוויות שאינן קשורות להדבקה נגיפית )טיפול בלימפונות של סרטן הדם, ומניעת דחיית איברים מושתלים(. יעילות ההדבקה נבדקה במספר שיטות, הכוללות כימות הנגיפים החדשים שנוצרו באמצעות Plaque Assay, מיצוי חלבונים ואנליזת Blot Western, וכן בחינת מיקום הקפסידים בתוך התא בעזרת מיקרוסקופיה קונפוקלית. תוצאות המחקר הראו שטיפול מקדים ב-µM50 Ibrutinib + MOI1 -1HSV מעכב 99.6% מהנגיפים, נתון המצביע על היעילות הגבוהה של הגישה הטיפולית שנבדקה. בנוסף, גם בחינת מיקום הנגיפים בתאים בטיפול שלאחר ההדבקה מעלה סברה כי יעילות העיכוב נשמרת. לעומת זאת, על פי הממצאים ניתן להסיק כי טקרלימוס לא עיכב משמעותית יצירת נגיפים חדשים. ובכן, התוצאות תומכות בהשערה שאיברוטיניב מצליח לעכב את ההדבקה בנגיפי -1HSV באמצעות עיכוב פעילות חלבוני הפלאקין תומכי המיקרוטוב ולים. מעבר לכך, הראנו שיתכן ולחלבוני הפלאקין קיים תפקיד מרכזי בהדבקה של נגיפי -1HSV. על פי התוצאות, קיים פוטנציאל לעיכוב משמעותי בהדבקה בעקבות הטיפול באיברוטיניב, הן כאשר הטיפול ניתנים לאחר הדבקת התאים בנגיף והן כאשר ניתן לפני ההדבקה. לאור העובדה שכל נגיפי ההרפס משתמשים במיקרוטובולים במידה זו או אחרת, אנ ו סבורים שניתן לפתח גם עבורם שיטות עיכוב חדשות שמושתתות על אותו אופן העיכוב העקיף של הנגיף שבמוקדו עיכוב חלבוני הפלאקין תומכי המיקרוטובולים. מסקנת נו העיקרית היא כי הפתרון החדש שמובא במחקר זה למחלת ההרפס הנפוצה עשוי להציע דרכים חלופיות לטיפול בתסמיני המחלה.