ד"ר גולן משה להט
במובן הישיר ביותר, המושג אידיאה (ביוונית Idea) מציין צורה. הגדרה פשוטה ולכאורה ברורה, שאינה חושפת את העומקים הפילוסופיים העומדים ביסודה. שכן, מהי צורה? ממה היא נבדלת? במה מתייחדת? לאילו תחומי פעילות וידע היא מתקשרת? ואולי מעל לכול, מדוע היא כה משמעותית להגדרת האדם את עצמו?
על דרך השלילה, ניתן לאמר כי צורה היא כל מה שהחומר איננו. בעוד חומר מציין, על פי רוב, את הניתן לאדם באמצעות החושים: נניח טעמו של תפוח, ראיית חפצים סביבנו, ליטופה של אהובה – הרי הצורה מבקשת לציין את שהתבונה האנושית מצליחה לקבוע או לסדר בכוחות עצמה: לדוגמא היכולת לחשב משוואה מתמטית, האפשרות לקבוע לעצמינו צווים מוסריים ולהגדיר מי וכיצד ידריך את חברתנו.
בזמן שהחומר מציין מידע חושי שטבעו להשתנות, להיות לא יציב ונכון לזמן ומקום מאוד מסוימים, יש רבים הרואים בידיעת הצורה כשאיפה להגיע לידע שיהא ודאי, קבוע ואוניברסאלי, כלומר נכון לכול מקרי המבחן, בכול הזמנים ועבור כל בני האדם. היה זה כבר הפילוסוף היווני הקדום בן המאה ה4 לפסה"נ, אפלטון, שטען כי האידאה היא מהות הקיימת בפני עצמה, ללא תלות בהכרתנו (גם אם הכרתינו היא האמצעי היחיד שיש לנו בכדי להגיע לידיעת אותה אידיאה) ופועלת כיסוד לעולם העצמים המקיף אותנו והמסוגל לכול היותר להיחשב כחיקוי "הלוקח חלק" באידאה. כך לדוגמא הפער בין מחשבתי על "שולחן" ובין מבטי על שולחן הכתיבה שלי, הפינתי, בעל הגוון החום, שתי הרגליים וחמש המגירות, שמדגים חלק זעיר ממגוון האפשרויות של משמעות המושג "שולחן". אחרים, כגון הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-18, עמנואל קאנט – ראה באידאות כמושגי תבונה, שאמנם לעולם לא יוכרו כחלק מעולם הניסיון היומיומי שלנו, אך מצא להם תפקיד מכוון (רגולטיבי) לפועלנו בעולם יומיומי זה. לדוגמא ההבנה שבני האדם עלולים תמיד לבחור ברע, להילחם ולגלות טיפשות ורשעות אינסופית לאורך ההיסטוריה ועדיין יש מקום לאידאה של שלום נצחי שתנווט דרכם ותפיח אפשרות, גם אם תיאורטית, לתקווה בעולם מעין זה.
גם אם לא נצעד בדרכי האידיאליזם שהתוו אפלטון או קאנט, ניכר כי באם מקובלת עלינו הטענה לפיה האדם הינו ישות בעלת יכולת תבונית (גם אם חלקית ומוגבלת), ולתבונה כושר לפעולה לוגית, ושאבני היסוד של הלוגיקה הינם המושגים, כלומר האידיאות – הרי שעלינו להסיק כי ללימוד אידאות ונגזרותיהן (אידיאולוגיות, תפישות מחשבתיות, טענות, היגדים) ישנו משקל רב בהבנת האדם. האידיאות הן היסוד המחשבתי לכול מעשינו, לדוגמא האופן בו אנו קובעים את זהותנו הפוליטית והתרבותית, או את יחסנו לדת ולאמונה, או, אם אנו שואפים לערוך מחקר אקדמי, ההנחות עימן אנו יוצאים לדרך בחקר כול שדות הידע האפשריים. בני נוער החפצים, אפוא, בהכרת הישות המוזרה והמעניינת הקרויה – אדם, מן הראוי שיכירו תחילה את האידיאות המלוות ויוצרות את פעילותה.
*ד"ר גולן משה להט הוא מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב והמנהל האקדמי של תוכנית אידיאה באוניברסיטת תל אביב