ד"ר גולן משה להט
מקור מושג האודיסאה בשיר יווני מיתולוגי וקדום, המיוחס למשורר הספק אגדי – הומרוס, המספר את קורותיו של אודיסאוס (Odysseus ביוונית, ובלטינית Ulysses), אחד מגיבוריה הראשיים של מלחמת טרויה. השיר עוסק במסע שיבתו של אודיסאוס לאחר המלחמה, מטרויה לביתו אשר באיתקה. מסע, הכולל תלאות נפשיות לצד פיזיות: אובדן חברים למסע, מפגש עם קיקלופ חד-עין, התאהבות בנימפה, לצד געגועים עזים לאישה ולבן שהותיר בבית.
האודיסאה, יחד עם האיליאדה שקדמה לה ומתארת את קורות מלחמת היוונים בטרויאנים, היא מהחיבורים הסיפוריים הראשונים של תרבות המערב בכלל והתרבות היוונית הקלאסית בפרט. ייחודה של האודיסאה הוא בכך שאין היא תיאור מסע במרחב בלבד, אלא פירוט מדויק של מסע רגשי מפעים ומרגש שעובר על הדמויות המרכזיות לאורך העלילה, המאפשר לבחון את המניעים והשקפות העולם שביסוד בחירותיהן. כך, לשם דוגמא, אודיסאוס עצמו היה ברבות הימים הן סמל למחשבה פרקטית-גמישה ותועלתית שהצליחה להביאו הביתה, קרי להשיג את מחוז חפצו, והן סמל לרמאות בזויה, המציינת את כל מי שקידש בשם מטרתו את האמצעים כולם.
למעשה, האודיסאה בהיותה מסע מרחבי ונפשי, מאפשרת לנו להתבונן לעומקו של אחד ממושגי הקיום האנושיים הבסיסיים ביותר – הזמן. הרי מהו מסע, אם לא תיאור שינויים מנטליים ומעשיים כאחד? ומהו זמן אם לא היקשרות שינויים שכאלה בתבנית כלשהי? נניח התפישה, שהשתרשה בעבר בקרב שבטים קדם מודרניים, לפיה אין הזמן אלא תבנית של מעגליות, במסגרתה השינויים בטבע (חילופי עונות השנה, מחזורי יום-לילה) אינם אלא לעדות כי המציאות חוזרת על עצמה ללא קץ? לחילופין, האדם בעידן המודרני, ביקש לבטא עצמו באמצעות אמונה כי ביכולתו ליצור שינוי קווי (לינארי) של התקדמות, אולי אינסופית, בשיפור התנהגותו המוסרית, במידת הצדק שמופגנת בחברתו ובוודאי באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותו. ויש כמובן גם אפשרות לחשוב על תבניות זמן המשלבות מעגליות ולינאריות יחד. היו אלה, בין היתר, הפילוסופים הגרמניים בני המאה ה-19 – פרידריך הגל וקרל מרקס – שטענו בתוקף כי המציאות (הרוחנית לראשון והחומרית-כלכלית לשני) האנושית דינה להתקדם באופן דיאלקטי. כלומר, התקדמות שאינה נעשית באופן קווי, אלא באורח מפותל, הדרגתי ותוך כדי סתירה בין כוחות מנוגדים (נניח תודעת עבדות מול חירות להגל, או כוחותיו של מעמד העובדים מול מעמד הבורגנות למרקס).
יהיו תבניות הזמן-מסע אשר יהיו, ניכר כי יש בהן משום אמצעי ראשון במעלה להבנה וניתוב דרכי חיינו. בעוד שהדבר האמור נכון לבני אדם באופן כללי, נדמה כי הוא נכון שבעתיים עבור בני נוער מוכשרים, שמסעם האינטלקטואלי, הרגשי והחברתי רק החל. פניהם למסע רווי קשיים, אתגרים, תובנות ונקווה גם הצלחות מרשימות - יש לציידם בכול הדרוש לשם הצלחה באודיסאה שלפניהם.
*ד"ר גולן משה להט הוא מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב והמנהל האקדמי של תוכנית אידיאה באוניברסיטת תל אביב.