לעברית שני מגדרים דקדוקיים, זכר ונקבה, כאשר לשון זכר היא הלשון הסתמית. אקטיביסטיות רבות למען שוויון מגדרי החליטו לחפש חלופות לשוניות מכילות יותר, ולהשתמש בשפה באופנים שהם אמנם נכונים דקדוקית פחות, אבל מעודדים חברה פתוחה ושוויונית יותר. אך האם השימוש בעברית רב-מגדרית הוא אכן בעל השפעה חיובית? והאם ישנם אנשים שהשימוש השמרני בשפה פוגע בהם.

עבודה זו עוסקת בקשר בין טרנסג'נדרים.ות בישראל לבין השפה העברית. טרנסג'נדר.ית (או בקיצור, טרנס.ית), הוא/היא אדם שהמגדר שלו.ה לא תואם את המגדר המיוחס למין הביולוגי שלו.ה. א-בינארי.ת הוא/היא טרנס.ית שמזדהה כבעל.ת מגדר שהוא לא לחלוטין גבר או אישה – בין אם משהו באמצע, אף אחד מהם, או שילוב פלואידי שמשתנה כל הזמן. סיסג'נדרים (או בקיצור, סיסים), בשונה מטרנסים.ות, חשים הלימה בין המגדר שלהם לבין זה המיוחס למין הביולוגי. כלומר, נשים שנולדו כנקבות או גברים שנולדו כזכרים.

בעשור האחרון, נעשה מספר רב של מחקרים הנותנים גיבוי עובדתי למשפט "שפה יוצרת מציאות". בהקשר של מבנה מגדרי בשפה, נראה כי שימושים שונים בשפה משפיעים על סוגיות מגדריות. ממחקרים מסוימים עלה שהיחס כלפי טרנסים.ות משתפר בעקבות חשיפה לכינויי גוף חסרי מגדר. בשפות ממוגדרות כדוגמת העברית, המסקנה הזו משמעותית במיוחד. נושא המגדריות בשפה העברית רווח בשיח הציבורי, ואף הומצאו מספר אלטרנטיבות חסרות מגדר לעברית. אולם, הספרות בנושא זה בישראל היא דלה.

מחקר זה מבקש לענות על השאלה "כיצד המגדריות בשפה העברית משפיעה על החוויה של טרנסג'נדרים.ות, ועל היחס של חברה הישראלית כלפי הקשת הטרנסית?", באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים וניסוי סקר. בראיונות, שאלתי שמונה אנשים טרנסים.ות על החוויה שלהם.ן מול המגדר שלהם.ן ומול השפה העברית. בקרב המרואיינים.ות של מחקר זה, הדעה הרווחת הייתה שכדאי להשתמש בעברית בצורה חופשית כדי להביע מגדרים שונים. נעם, מרואיינת ג'נדר-פלואידית (מגדר א-בינארי), סיכמה:

כשהשפה מתאימה למי שאתה, שזה מה שלא קורה כיום, אז את תרגישי שהסביבה יותר מקבלת אותך. [...] חלק מהטרנספוביה זה שימוש בשפה, במיגדור לא נכון של אנשים, אז התגובה לזה צריכה להיות שנהפוך את השפה למתאימה יותר לאנשים שונים.

בניסוי בחנתי האם היחס כלפי הקשת הטרנסית בישראל יכול להיות מושפע מהשימוש בשפה רב-מגדרית. הניסוי היה בפורמט של סקר, עליו השיבו כ-400 משתתפים סיסים דוברי עברית. הוא כלל קטע מידעי על הקשת הטרנסית, מבחן סולידריות עם קהילת הלהט"ב, מבחן דעות פמיניסטיות, ושאלות על מידת הנכונות להשתמש בחלופות רב-מגדריות בעברית. המשתתפים הוקצו לקבוצת ביקורת וקבוצת טיפול. שתי הקבוצות ענו על סקרים זהים, עם שינוי אחד – קבוצת הביקורת קיבלה סקר מנוסח כולו בלשון זכר, וקבוצת הטיפול קיבלה סקר עם חלופה רב-מגדרית של נקודות. השערתי לקראת הניסוי הייתה שקבוצת הטיפול תביע סולידריות גבוהה יותר עם הקשת הטרנסית מאשר הביקורת. אולם, התוצאות הניבו מסקנה שונה. בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת הטיפול (שנחשפה לשפה רב-מגדרית) הביעה סולידריות מעט נמוכה יותר עם קהילת הלהט"ב; העניקה יותר נימוקים נגד השימוש בחלופות רב-מגדריות; ואף רשמה מספר תגובות עוינות בשאלות הפתוחות. כל אלה מציעים שהשימוש בחלופות רב-מגדריות עשוי לגרום לרתיעה ולהעצים טרנספוביה.

מהממצאים עולה הצורך בנרמול לשונות פנייה חדשות בעברית על מנת לשפר את היחס כלפי א-בינאריים בישראל. מחקר זה חושף את אחד הקשיים בנרמול התופעה, והוא שהשימוש בחלופות רב-מגדריות מרתיע אנשים רבים. על כן, מחקר זה מוסיף רובד נוסף להתלבטות האם כדאי להשתמש בחלופות. המסקנה היא שהשימוש בחלופות הינו פחות "אסטרטגי" למאבק בטרנספוביה, אבל מאפשר התייחסות מדויקת יותר לכלל המגדרים באשר הם.