המחקר התמקד ביישוב העברי בנהריים כמקרה בוחן ליישוב צמוד מפעל בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. השאלה שנבחנה במחקר זה הייתה: מה ניתן ללמוד מסיפור ההקמה והתפקוד של היישוב נהריים על המאפיינים של יישוב צמוד מפעל? היישוב נהריים הוקם בשנת 1932 בצמוד לתחנת החשמל בנקודת המפגש בין הירדן לירמוך, בשטח עבר הירדן המזרחי (מחוץ לגבולות א"י), על מנת לאכלס את עובדי המפעל ומשפחותיהם. היישוב התקיים עד יום הכרזת המדינה, 14 במאי 1948, בו כוחות עיראקיים וירדנים פלשו וכבשו את המפעל ואת היישוב, ותושביו פונו. קהילת נהריים לא ביקשה להתאחד או להתיישב במקום אחר יחד, והיישוב התפוגג. מטרת העבודה הינה לחקור את הגורמים והנסיבות שהובילו להקמת היישוב, את מאפייני החיים בו, הקהילה שנוצרה וחווית הילדוּת ביישוב, כמו גם את האירועים שהובילו לנטישתו.

המחקר מתבסס על מגוון מקורות מחקריים וראשוניים כולל מסמכים, רישומים, הסכמים ותמונות שהתקבלו מארכיונים שונים. כמו כן נעשה שימוש בתיעוד בעל פה באמצעות ראיונות עם אנשים הקשורים ישירות ליישוב בנהריים.


מתוך תיאור החיים ביישוב בנהריים לכל אורך שנות קיומו, זוהתה בו קהילתיות חזקה ומשמעותית שהובילה את היישוב. את הקהילתיות אפשר לייחס למרחק של היישוב ולהיותו מבודד מכל התיישבות יהודית אחרת באזור. מתוך חקירת התפקיד של היישוב באשר למיקומו, הן עם הערבים בקרבתו והן עם היישובים היהודים בסביבתו, ניתן ללמוד כי היישוב לקח חלק משמעותי בפעילות ביטחונית-ציונית. בחינת ימיו האחרונים של היישוב והתקופה שלאחר פינויו מלמדת על קשר תלות בין היישוב למפעל. היישוב היה בלתי נפרד ממפעל החשמל שלצידו הוקם: הוא הוקם עבור העבודה במפעל, וחדל מלהתקיים כשהמפעל הפסיק לעבוד. למרות שהיישוב לא היה מספיק עצמאי ולא עמד בזכות עצמו, הקהילה השאירה חותם שנשאר עוד שנים רבות לדורות הבאים של משפחות נהריים.


לעבודה זו חשיבות היסטורית רבה מתוקף התמקדותה בנושא אשר נשכח מהתודעה הישראלית, על יישוב שמילא תפקיד משמעותי עבור ההתיישבות היהודית בפלשתינה-א"י, הן מהיותו יישוב גבול, הן מהיותו צמוד מפעל והן בכך שהיה היישוב היהודי היחידי שהתקיים בעבר-הירדן.