למה אנחנו רוצים פנטזיה? את שאלה זו סובב המחקר הזה אשר עוסק באופן יישום הפנטזיה ביצירות האמנות של הרנסנס האיטלקי. בלב המחקר עומדת שאלת המחקר "כיצד באות לידי ביטוי תפיסות הדמיון והפנטזיה ביצירות אמנות ברנסנס האיטלקי?", שמטרתה היא לבחון את ביטוי ההגדרות ביצירות האמנות ולהסיק מהו תפקיד הפנטזיה בהן. המחקר בוצע באמצעות ניתוח של שתים-עשרה יצירות אמנות מתחומי חיים שונים: דת, מיתולוגיה וספרות, אשר נוצרו במהלך תקופת הרנסנס האיטלקי, שנעה בין 1400-1600. שיטת המחקר הינה עיונית-פרשנית, ומתבססת על השילוב בין הגדרות הפנטזיה והדמיון, אשר עולות מתוך סקירה נרחבת של התפתחות מושג הפנטזיה במרוצת השנים, החל מיוון העתיקה וכלה בעידן המודרני, סקירה של תקופת הרנסנס ומהותה הפילוסופית, ובין הפרשנויות המתודולוגיות של היצירות. יחד, יוצר השילוב מסגרת להבנת אופן ביטויי הפנטזיה ואת תפקידה בכל אחת מן היצירה.
מסקנתו העיקרית של מחקר זה היא, כפי שעולה מניתוח כלל היצירות במחקר, שאופן ביטוי הפנטזיה לובש מספר תפקידים שונים, אשר מתוכם ניתן להסיק כי הפנטזיה ברנסנס לא נועדה למטרת בידור גרידא, אלא השתמשו בה לצורך מטרה והעברת מסר; הפנטזיה משמשת אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. הפנטזיה, אשר מתגלמת לא אחת כסיפור או מיתוס, משמשת תבנית לתוכה יוצקים האמנים את משמעות ותוכן היצירה, שנע בין תוכן דתי, חברתי ופוליטי. הפנטזיה משמשת כלי של הנגשה בעוד עולמה האמורפי של הפנטזיה הופך משמש אמצעי לצורך חינוך והנחיה, בדומה לאמנות הנוצרית. עוד עולה מן המחקר, כי הפנטזיה מתנהגת ככלי של חילון, תוך שמבצעת את תפקידו ברנסנס, שהוא ההתעסקות בארצי וביומיומי, הפנטזיה עושה זאת על ידי בריחה למציאויות אחרות.
מחקר זה הינו חלוצי בהיותו עוסק באופי הפנטזיה ביצירות מתקופת הרנסנס האיטלקי. לכן, מתחדדת חשיבותו כממלא הפער המחקרי בתחום חקר אמנות הרנסנס. המחקר מדגיש כיצד הפנטזיה היא חלק אינטגרלי מהשפה האמנותית באמנות החזותית, ובפרט באמנות הרנסנס, וכיצד הפנטזיה משמשת כלי תקשורת חשוב להעברת מסרים ולהבעה.