עבודה זו בוחנת כיצד ייצוגים של דפוסי הורות במדיה פופולרית משקפים נורמות חברתיות של משפחה והורות. במוקד העבודה עומדת הסדרה "בנות גילמור", שעלילתה סובבת סביב הורות מסוגים שונים דרך שלושה דורות של משפחת גילמור – אמילי הסבתא, לורליי האמא ורורי הנכדה. מטרת העבודה לקשור בין ייצוג של הורות במדיה ובין נורמות הורות אמיתיות.

סקירת הספרות בוחנת ייצוגים של תופעות שונות במדיה, וממפה דפוסי הורות ונורמות של הורות בעבר ובהווה. בפרק הממצאים מאפייני ההורות השונים אצל ההורים בסדרה "בנות גילמור" אובחנו: לורליי, למשל, זוהתה עם דפוס ההורות המתירני אך אמילי מתאפיינת בדפוס ההורות הסמכותני. בהמשך הפרק, לאחר החלוקה לדפוסי הורות, נותחו הדיאלוגים בין הדמויות בסדרה ובעזרתם עלו ההשפעות של דפוסי ההורות השונים על ההורים והילדים בכל אחד מקשרי ההורה-ילד שמופיעים בסדרה. דרך ההעמקה הזו, בפרק הממצאים מופיעות מספר תמות מרכזיות שמאפיינות וממפות את הצורות בהן דפוסי ההורות השונים מיוצגים בסדרה. "הורות כשותפות רגשית" היא התמה הראשונה, אשר מציגה את אחד המאפיינים הכי נוכחים בדמותה של לורליי בתור אמא – ההתייחסות שלה לקשר שלה ושל הבת שלה בתור שותפות וקשר חברי במקום בתור קשר של אם ובת. "הורות כחוויה מתקנת" היא תמה שמציגה את האופן בו לורליי מנצלת את תפקידה בתור אמא על מנת ליצור לעצמה חוויה מתקנת מזו שעברה בתור ילדה. התמה "הזדמנות שניה להורות" מציגה את האופן בו אמילי מתייחסת לקשר שלה עם נכדתה, רורי – היא רואה את רורי בתור ההזדמנות השניה שלה לגדל ילדה, לאחר ש"נכשלה" בגידול של לורליי. התמה האחרונה, "אינדיבידואליזם מול מסורת", מציגה את ההבדלים בין עולמה הפנימי של אמילי לבין עולמה הפנימי של לורליי, וכיצד כל אחד מאלה השפיע עליהן בתור אימהות ועל הקשרים שלהן עם בנותן.

הפרק הסתכם עם השוואה בין ייצוגי ההורות כפי שהם מופיעים בסדרה לבין נורמות הורות אמיתיות – אלו שמופיעות בסקירת הספרות. סיכום זה מאפשר לענות על השאלה הגדולה שהמחקר מבקש להבין האם יש התאמה או סתירה בין ייצוגים של הורות במדיה לבין נורמות הורות אמיתיות?

פרק הדיון והמסקנות מסכם את המחקר ואת התובנות שנובעות ממנו. תחילה, היה קל להבין עוד מתחילת הניתוח של הסדרה כי הסדרה מציגה את דפוס ההורות המתירני בתור "טוב יותר" מאשר את דפוס ההורות הסמכותני: הקשר של לורליי (האם המתירנית) ורורי קרוב בהרבה מהקשר של אמילי (האם הסמכותנית) ולורליי, שמתואר לעתים בתור קשר מנוכר ופוגע. אמנם הסדרה ממסגרת את הדפוס המתירני באור חיובי יותר, אך עדיין ניתן לשים לב לחסרונות בדפוס ההורות הזה – כך שלכל דפוס יש יתרונות וחסרונות.

תובנה נוספת שעלתה היא שחוויות שליליות הקשורות להורות בעברן של הדמויות מביאות לכך שאותן הדמויות פועלות בצורה שונה כאשר ניתנת להן האופציה, למשל – לורליי גדלה תחת סגנון הורות סמכותני, ובעקבות החוויה השלילית היא הפכה לאמא מתירנית. לסיום, עולה המסקנה כי הסדרה משקפת בייצוגי ההורות שמופיעים בה רק חלק מנורמות ההורות המקובלות, בהתאם לדמויות ולדפוס ההורות.