ליתיום מהווה תרופה חיונית להפרעת אישיות דו קוטבית, אך הטיפול בו יוצר תופעות לוואי נרחבות. המנגנון דרכו ליתיום יוצר את ההשפעות השונות שלו לא ידוע, אך לו היה ידוע, היה ניתן לבודד את ההשפעות המרפאות מהשליליות. לפיכך יש צורך קריטי בהבנת מנגנון ההשפעה של ליתיום על מערכות ביולוגיות. בעקבות עבודות קודמות, עלתה השערת האינוזיטול, שגורסת כי ליתיום משפיע על נוירונים בכך שהוא מפחית מיו-אינוזיטול בתא ובעקבות זאת מונע את פעולת תוצרי הלוואי של מיו-אינוזיטול, ביניהם DAG. הניסוי בעבודה שואף לאפיין את ההשפעה של ליתיום על תנועת elegans .C, ולבדוק האם השפעה זו קשורה לרמות המיו-אינוזיטול. התגלה שמקור ההשפעה של ליתיום על תנועת elegans .C אכן ככל הנראה נובע מהפחתה של ייצור מיו-אינוזיטול, מכיוון שפגיעה מלאכותית ביצירת מיו-אינוזיטול גרמה להשפעות דומות על תנועה בקרב התולעים.

העבודה הזו מהווה פתח לניסויי המשך עבור מודלים אחרים ואינדיקציה לנכונותה של השערת האינוזיטול בקשר לפעולת הליתיום.