מחקר זה בוחן את השפעותיה של מגפת הקורונה על מתבגרים בישראל במהלך התקופה עצמה וכיום, תוך התמקדות בשינויים בדפוסי התקשורת החברתית ובהרגלי השימוש במסכים. במהלך ההתבגרות ישנו צורך באינטראקציה חברתית אשר נקטע בפתאומיות בעקבות הסגרים והריחוק החברתי שנכפו במהלך המגפה. שאלת המחקר המרכזית בוחנת כיצד מתבגרים תופסים אז וכיום, את השפעת הקורונה על האינטראקציות והקשרים החברתיים שלהם ובפרט על שימושם במסכים ותקשורת דיגיטלית.

המחקר נערך בגישה האיכותנית, המאפשרת הבנה עמוקה לרגשותיהם ולתפיסותיהם של המרואיינים. במסגרת המחקר נערכו ראיונות עומק חצי-מובנים עם שמונה מתבגרים, 4 בנות ו4 בנים. הנתונים נותחו בשיטה של ניתוח לפי תמות, אשר חשפה חמש תמות מרכזיות: קשרים חברתיים, פעילויות חברתיות מרחוק, שימוש במסכים, דילמות, ושגרה בצל משבר.

הממצאים מצביעים על כך שתקופת הקורונה יצרה שינויים משמעותיים בקרב המרואיינים. בתחום החברתי, עלתה חוויה של בדידות בתקופת הסגרים, כאשר חלק מהמרואיינים שיתפו כי גם כיום הם מזהים בקרבם או בסביבתם רתיעה מסוימת ממגע פיזי או קושי מסוים בניהול אינטראקציות פנים-אל-פנים. בתחום הדיגיטלי, נרשמה עלייה חדה בזמני השימוש במסכים במהלך המגפה. רוב המרואיינים תיארו כיצד הרגלי השימוש המוגברים נמשכים עד היום והפכו לסוג של תלות המקשה על ניהול הזמן, בעוד שאחרים העידו על ירידה בתדירות השימוש עם החזרה לשגרה. בנוסף, נחשפו הבדלים מגדריים בדרכי התקשורת במהלך הקורונה, כאשר בנים הראו העדפה משמעותית יותר למשחקי מחשב חברתיים, בעוד בנות נטו יותר לשימוש ברשתות חברתיות. ממצא נוסף שעלה באופן ספונטני ממחצית מהמרואיינים הוא ההקבלה בין תקופת הקורונה למלחמת "חרבות ברזל". חלק מהמרואיינים שיתפו כי תקופת המלחמה הזכירה להם את הקורונה וכי הכלים הדיגיטליים שרכשו מהלמידה מרחוק במהלך הקורונה הקלו על ההסתגלות לשגרה החדשה בעת המשבר הביטחוני במלחמה. הממצאים תורמים בהבנה של תפיסותיהם של המתבגרים על השלכות המגיפה על הקשרים החברתיים שלהם ועל דרכי התקשורת הדיגיטלית והשימוש במסכים גם כמה שנים אחרי.

בעזרת הממצאים ניתן להבין את המתבגרים ואת תפיסותיהם יותר לעומק ולעודד כמה שיותר אינטראקציות חברתיות ולסייע בהורדת זמן השימוש במסכים.

מילות מפתח: מתבגרים, מגיפת הקורונה, מסכים, קשרים חברתיים.